ביהמ"ש דחה ערר על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בניסיון לחבלה חמורה ובעבירות נוספות

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא הנדל) מיום 30.12.07 בב"ש 22020/07, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 8294/07.

ב.        כנגד העורר הוגש ביום 12.10.07 כתב אישום, המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה חמורה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ומסירת הודעה כוזבת. על פי האמור בכתב האישום, ביום 8.10.07 בסביבות השעה 16:00 נהג העורר ברכבו, רכב כביש-שטח (מסוג מיצובישי פאג'רו), מירוחם לדימונה. בעקבות דיווח משטרתי המתינה לו בצומת דימונה-ירוחם ניידת משטרה, וכאשר הבחינה ברכב, הפעילה אורות כחולים ומערכת כריזה בניסיון לעצרו. נאמר, כי העורר האיץ את נסיעתו וניסה להימלט מן הניידת הדולקת אחריו באיזור התעשייה דימונה ובכביש מספר 25. בכביש זה, נאמר, נסע העורר בניגוד לכיוון התנועה, וכך אולצו נהגים אחרים בכביש לבלום את רכבם, ואז עלה על אי-תנועה המפריד בין הנתיבים ונכנס לנתיב הנסיעה לכיוון אילת. לאחר מכן, נאמר, המשיך בנסיעתו ובצומת פז נכנס לצומת ברמזור אדום, ושתי הולכות רגל שחצו באותה שעה את הצומת נאלצו לקפוץ לאחור על מנת שלא להיפגע. בהמשך נהג העורר בשטח הפתוח לכיוון ממשית וניידת המשטרה איבדה את עקבותיו. עוד מתואר בכתב האישום, כי בסביבות השעה 18:00 הגיע הנאשם לבאר שבע, לאחר שנטש את רכבו בשטח, וטען בשיחות טלפוניות - הן למשטרה והן לחברת איתוראן - כי רכבו נגנב; וכשעה וחצי לאחר מכן הגיש תלונה כוזבת בתחנת המשטרה בה טען כי רכבו נגנב בשעה 17:00 מקרית הממשלה בבאר שבע.

ב.        (1) בהחלטתו מיום 11.11.07 הורה בית המשפט המחוזי (מפי סגן הנשיא הנדל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין, כי בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, ומיקד את טיעוניו בחלופת מעצר שהוצעה בבית דודו ודודתו של העורר במודיעין. נקבע, כי חרף היות העורר בן תשע עשרה שנים וחצי, וללא עבר פלילי, התנהגותו לכאורה מלמדת כי הוא מוכן להסתכן לאלתר ולנקוט יוזמות מניפולטיביות כדי להימלט מאימת הדין. חרף התרשמותו החיובית של בית המשפט מן המפקחים המוצעים, נקבע כי אין ליתן בעורר אמון, וכי בריחתו לכאורה מאחריות לפלילים נמשכה מעבר לזמן הנהיגה.

           (2) על ההחלטה מעלה הוגש ערר לבית משפט זה, ובהסכמת הצדדים הורה בית המשפט (השופט ג'ובראן) בהחלטתו מיום 28.11.07 כי החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיוגש תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן אודות העורר.

           (3) התסקיר, מיום 12.12.07, מתאר את נסיבות חייו של העורר. מצויין, כי עד לפני המעצר שירת בשירות סדיר בצה"ל, אולם בתקופה סמוכה למועד האירוע נפקד מן השירות ושהה בבית הוריו בדימונה. נאמר, כי העורר חזר והדגיש את החלקים הנורמטיביים בהתנהגותו, שלל שימוש בסמים ואלכוהול וטען כי הוא מרחיק עצמו מגורמים שאינם חיוביים. אף לגבי תיקים פתוחים התלויים ועומדים כנגדו טען, כי המדובר בפזיזות המאפיינת את גילו הצעיר בתקופה שביצע את המעשים, אך מאז חלף זמן רב. נמסר, כי מדיווח גורמי הרווחה של בית המעצר עלה, שישנה הסתגלות לבית המעצר. שירות המבחן סקר גם את נסיבותיו המשפחתיות של העורר, שהגם שאינן פשוטות, מצטיירות הן כמסגרת משפחתית תומכת. נסקרה אף חלופת המעצר המוצעת, ואף ממנה הייתה התרשמות השירות חיובית. עם זאת צוין בתסקיר כי כל הקרובים לעורר, לרבות הוריו והמפקחים המוצעים, נוטים להציג תמונה חד-צדדית של התנהגותו ולטשטש את החלקים הבעייתיים בה. בסופו של דבר נמנע התסקיר מהמלצה על שחרורו של העורר, בנימוק של נטיה לטשטוש גבולות ולהפחתת הבעייתיות בהתנהגותו הן אצל העורר הן בקרב בני משפחתו והמפקחים שהוצעו.

           (4) ביום 30.12.07 נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים לאור תסקיר שירות המבחן. בהחלטה חזר בית המשפט על התרשמותו החיובית מהמפקחים המוצעים, לצד חששו ליתן אמון בעורר עצמו, ואיזכר את תסקיר שירות המבחן, שנמנע מהמלצה על שחרור. על כן הורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים. מכאן הערר הנוכחי.

ג.        (1) בערר מציין בא כוח העורר, כי הסכים לראיות לכאורה נוכח התארכותה של קבלת חומר החקירה לידיו, ומציין כי הוא ממשיך בניסיונותיו לקבל חומר חקירה נוסף. לגופו של הערר נטען, כי שגה שירות המבחן כשמיקד אבחנתו בקרובי העורר מדרגה ראשונה, שחלקם בעלי עבר פלילי. נטען, כי המפקחים המוצעים אינם בני משפחתו מדרגה ראשונה, וחלופת המעצר המוצעת אף היא רחוקה ממקום ביצוע העבירה לכאורה. נטען, כי עיון מעמיק בתסקיר מעלה כי למעשה אין ביכולת שירות המבחן להעריך את רמת המסוכנות הקיימת מן העורר, ואין לראות בכך המלצה שלילית. הודגש, כי זהו מעצרו הראשון של העורר, וכי אין לו הרשעות קודמות.

           (2) בדיון שב בא כוחו המלומד של העורר, שטען כל הניתן, וציין כי הגיע אל ראיות שלפיהן היה עם העורר עוד אדם, וכי העורר אוים; כן פנה לפרקליטות המחוז לשם בדיקת פוליגרף של העורר ולא נענה. נטען כי אותה חלופה בעיר מודיעין שהוצעה עתה בעניין העורר ולא נתקבלה, אושרה על-ידי שירות המבחן בתיק שבו נעצר אחי העורר לפני כשלוש שנים; איזוק אלקטרוני ינטרל במידה רבה את המסוכנות.

           (3) מנגד טענה באת כוח המדינה, כי כל תיק לעניינו ואין להשליך מפרשת האח על העורר, וכי מסוכנות העורר גדולה כעולה לא רק מן התיק דנא אלא משני כתבי אישום התלויים ועומדים נגדו, האחד מ-2005 ועניינו החזקת סכין שלא כדין ונכס חשוד, והאחר מ-2007 ובו פרשת איומים ותקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו.

ד.        (1) לאחר העיון סבורני, לאחר התלבטות, כי לעת הזאת אין מקום להיעתר לערר. אכן אין לעורר אין הרשעות קודמות, אך תלויים ועומדים נגדו שני כתבי האישום הנזכרים. גם כתב האישום הנוכחי, שלעת עתה - בכפוף לשינויים אם ימצא הסניגור החרוץ את הראיות שהוא מבקש - מצביע לא רק על חומרת המרדף המסוכן, אלא גם על תחכום שלא לחיוב, בהתקשרות לחברת "איתוראן" בטענה כי הרכב נגנב, ואף למעלה מזה, בתלונה כוזבת למשטרה; אלה נעשו לכאורה כדי להרחיק את העורר מן העבירות שבמהלך המרדף.

           (2) מכאן באים אנו לתסקיר שירות המבחן, שבו ייחס העורר את התיקים התלויים ועומדים נגדו למשובת נעורים. שירות המבחן סבר כי "יתכן וקיימת בעייתיות מסוימת בהתנהגותו, יתכן כי... קשורה ליכולת לקבל על עצמו גבולות המוצבים בפניו". התרשמות השירות היתה, כי הואיל וכל המעורבים נוקטים בעמדה ה"מקטינה את החלקים הבעייתיים בהתנהגותו..." של העורר, אין מקום בשלב זה להמלצה לשחרור. בית המשפט המחוזי התרשם מזה מן המשפחה המוצעת כחלופה, אך גם למד מזה על נכונות מצד העורר להסתכן "ולנקוט יוזמות מניפולטיביות כדי להימלט מאימת הדין", ועל כן החליט על מעצר עד תום ההליכים.  

           (3) שני הצדדים הצטיידו בפסיקה התומכת בגישתם. עיינתי בה. אכן, ישנם מקרים שבהם בתי המשפט - כולל בית משפט זה - הרחיקו לכת מעבר לשירות המבחן, ואף כשזה לא היה בטוח ביכולתו להעריך מסוכנות, סברו כי כשהמדובר בחלופה טובה, אפשר ליטול סיכון מה. ואולם, בנידון דידן משלא שוכנע בית המשפט קמא אף ביכולת המפקחים המוצעים להציב לעורר גבולות (בלא לפגוע חלילה ברצונם הטוב), בנוסף לספקות לגבי העורר, נוטה הכף לחובה. אציין, כי כשלעצמי התלבטתי במידה מסוימת, שמא בכל זאת יש בחלופה כדי להפיג את החשש - אך בסופו של דבר נפלה הכרעתי במידה רבה נוכח הפניה לכאורה מצד העורר לאיתוראן ואף למשטרה כדי לנתק את הזיקה לעבירה, ופעמים שהאחרונות קשות כראשונות.

           (4) אין בכל אלה כדי למנוע מן העורר לבקש כי יאופשר לו לערוך בדיקת פוליגרף פרטית לצורך הליך המעצר, מבלי שאביע דעה לגופה (בש"פ 1000/05 חסיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 385). ופשיטא גם, כי אם יחול שינוי בעובדות ובראיות או בנסיבות, בידי העורר לבקש עיון חוזר לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996.

           (5) לעת הזאת איני נעתר איפוא לערר.

           ניתנה היום, ג' בשבט תשס"ח (10.1.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יר + מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: